יום כיף לחברה
האם זה באמת כיף? אחרי שהורגלנו לראות את העבודים בתפקיד מסויים פתאום ביום כיף אנו נאלצים להראות ולראות צדדים אחרים, צדדים אולי מביכים. מסיבת בריכה למשל בטח תפדח לא מעט עובדים שנאלצים פתאום לחשוף את חלקי גופם שהיו טרם מכוסים בחולצות מחוייטות. הפחד הזה להיות אנושיים פתאום, יחפים, שמחים, עם בטן שבולטת החוצה, עם נייר טואלת ביד, מתפוגג בדרך כלל לאחר שתיית של כמה בירות. יש מכבי יש חברים אומרים המפרסמים וזה נכון יותר לגבי ויינשטפן. והכי מפדח זה להתמודד עם איזה קולגה ששתה יותר מדי. אתה לא יודע איך לאכול את הבדיחות הגסות שלו את מורת הרוח מהמוזיקה שנשמעת לו כמו בבית קברות. אבל בסוף כולם נהנים, אחרי שזה עבר בשלום, פתאום אנו רואים אחד את השני באור אחר. ההחוויה המשותפת הזאת שעברנו מגבשת. אנו חשים שיש אצל האחר חלק מאיתנו, ומשום שאת עצמינו אנו אוהבים , אנו מתחילים לחבב אותו קצת יותר. אז האם יום כיף לחברה הוא פאדיחה או כיף באמת?
